הי, תרגם לי את זה בבקשה לאנגלית ועברית: Йехезкель, в чьих пророчествах исход из Египта переплетается с современной ему действительностью и будущим возрождением народа, не сообщил почти никаких сведений о самом себе.   По отрывочным записям можно понять, что он родился за десять лет до гибели праведного царя Йошияу, происходил из семьи коэнов, жил в Йерушалаиме и в двадцать лет приступил к служению в Храме. Он мечтал удостоиться Божественного откровения, и Небеса ответили на его просьбу – открыли ему духовные миры. Однако не приказали, как другим пророкам, обратиться к народу.   Йехезкель женился и думал, что его предназначение – служить в Храме и обучать людей. Но жизнь, преисполненная святости и постижения тайн Торы, изменилась в один миг: царь Йегояким взбунтовался против Нэвухаднэцара, был забран в Бавель и умер в дороге. А через три месяца был уведен в изгнание его сын Йехония. Среди тех семи тысяч, которые были угнаны из Йерушалаима вместе с ним, находился и Йехезкель.   После изнурительного пути – сначала на север до реки Прат, а затем вдоль нее на юго-восток – сыновья Йегуды оказались в Бавеле. Город, считавшийся одним из чудес света, был наполнен изображениями с лицами людей, телами быков и крыльями птиц, а на его высоких башнях приносили жертвы идолам. Разве его можно было сравнить с Йерушалаимим, в котором стоял Храм, стены домов были озарены не только солнечным, но и духовным светом, и по утрам, во время утреннего жертвоприношения, на улицах слышалась песнь левитов?   Он не был единственным пророком, предупреждавшим о приближающейся трагедии: в это же время пророчествовал Ирмеягу. Но к их словам не были готовы прислушаться ни в Йегуде, где продолжали готовиться к войне, ни в Бавеле, где жили надеждой на скорое поражение халдеев. Однако те из изгнанников, кто видел в Йехезкеле наставника, начали готовиться к приходу множества пленных и – чтобы народ мог выстоять – создавать школы для обучения детей Торе, общинные центры, советы мудрецов и суды.   Национальная трагедия изменила отношение к пророкам, предсказывавшим поражение восстания и беды, которые оно повлечет за собой. Ирмеягу начали называть «отец», а пророчество Йехезкеля признали истинным. И ему было открыто, что земля Израиля будет находиться в запустении все то время, пока народ пребывает в изгнании, и зацветет, когда приблизится время избавления. Если раньше он в видении был перенесен в Йерушалаим, чтобы стать свидетелем страшных преступлений, которые совершаются в городе, то через несколько лет после падения столицы ему был показан Дом Бога, который будет вновь воздвигнут на горе Мория. И он прошел по его дворам, вошел в святое помещение и в святая святых и запомнил размеры всех построек и предметов.   Йехезкель умер через пятнадцать лет после разрушения Йеуды и был похоронен недалеко от Тель Авива, на берегу реки Прат. Через тридцать шесть лет после его смерти Бавель пал, а еще через два года персидский царь Кореш разрешил изгнанникам переселиться за Ярдэн и восстановить разоренную страну. И через пятьдесят четыре года после смерти Йехезкеля – несмотря на все трудности – Храм был восстановлен (хотя из-за нехватки средств и рабочих рук его не удалось построить в соответствии с планом пророка).
 
בשמחה — הנה התרגום לאנגלית ולעברית.English:Yehezkel, in whose prophecies the  Exodus from Egypt is interwoven with the reality of his own time and  with the future rebirth of the nation, left almost no information about  himself.From fragmentary records, one may  understand that he was born ten years before the death of the righteous  king Yoshiyahu, came from a family of kohanim, lived in Yerushalayim,  and at the age of twenty began serving in the Temple. He longed to merit  Divine revelation, and Heaven answered his plea by opening before him  the spiritual worlds. Yet he was not commanded, as other prophets were,  to address the people.Yehezkel married and believed that  his calling was to serve in the Temple and teach the people. But a life  filled with holiness and the uncovering of the mysteries of the Torah  changed in a single moment: King Yehoyakim rebelled against  Nevukhadnetzar, was taken to Bavel, and died on the way. Three months  later, his son Yekhoniah was led into exile. Among the seven thousand  who were taken from Yerushalayim together with him was Yehezkel.After an exhausting journey — first  northward to the Euphrates River, and then along it to the southeast —  the sons of Yehudah arrived in Bavel. The city, considered one of the  wonders of the world, was filled with images bearing human faces, the  bodies of bulls, and the wings of birds, while on its lofty towers  sacrifices were offered to idols. Could it really be compared to  Yerushalayim, where the Temple stood, where the walls of the houses were  illuminated not only by sunlight but also by spiritual light, and where  in the mornings, during the daily offering, the song of the Levites  could be heard in the streets?He was not the only prophet warning  of the approaching tragedy: at that same time, Irmeyahu was also  prophesying. But neither in Yehudah, where they continued preparing for  war, nor in Bavel, where people lived in hope of the Chaldeans’ imminent  defeat, were they ready to heed their words. Yet those among the exiles  who saw Yehezkel as a guide began preparing for the arrival of many  captives and — so that the nation might endure — establishing schools to  teach children Torah, community centers, councils of sages, and courts.The national tragedy changed  people’s attitude toward the prophets who had foretold the failure of  the rebellion and the calamities it would bring. Irmeyahu began to be  called “father,” and Yehezkel’s prophecy was recognized as true. It was  revealed to him that the land of Israel would remain desolate for as  long as the nation stayed in exile, and would blossom again when the  time of redemption drew near. If once he had been carried in a vision to  Yerushalayim to witness the terrible crimes being committed in the  city, then a few years after the fall of the capital he was shown the  House of God that would one day be rebuilt on Mount Moriah. He walked  through its courtyards, entered the holy chamber and the Holy of Holies,  and remembered the measurements of all its structures and vessels.Yehezkel died fifteen years after  the destruction of Yehudah and was buried not far from Tel Aviv, on the  bank of the Euphrates River. Thirty-six years after his death, Bavel  fell, and two years later the Persian king Koresh allowed the exiles to  resettle beyond the Yarden and restore the devastated land. And  fifty-four years after Yehezkel’s death — despite all the difficulties —  the Temple was rebuilt, although because of the lack of funds and  manpower it could not be constructed according to the prophet’s plan.עברית:יחזקאל, שבנבואותיו יציאת מצרים משתלבת עם המציאות בת זמנו ועם תחייתו העתידה של העם, כמעט שלא מסר שום מידע על עצמו.מן הרישומים המקוטעים ניתן להבין כי  נולד עשר שנים לפני מות המלך הצדיק יאשיהו, בא ממשפחת כוהנים, חי בירושלים,  ובגיל עשרים החל בעבודתו בבית המקדש. הוא ייחל לזכות לגילוי אלוהי, והשמים  נענו לבקשתו — ופתחו לפניו את העולמות הרוחניים. אולם לא נצטווה, כפי  שנצטוו נביאים אחרים, לפנות אל העם.יחזקאל נשא אישה וחשב כי ייעודו הוא  לשרת בבית המקדש וללמד את העם. אך החיים, שהיו מלאים קדושה והשגת סתרי  התורה, השתנו ברגע אחד: המלך יהויקים מרד בנבוכדנצר, נלקח לבבל ומת בדרך.  וכעבור שלושה חודשים הוגלה גם בנו, יהויכין. בין שבעת אלפי האנשים שהוגלו  מירושלים עמו, היה גם יחזקאל.לאחר מסע מפרך — תחילה צפונה עד נהר  פרת, ולאחר מכן לאורכו לכיוון דרום־מזרח — הגיעו בני יהודה לבבל. העיר,  שנחשבה לאחד מפלאי העולם, הייתה מלאה בדמויות שפניהן פני אדם, גופן גוף שור  וכנפיהן כנפי ציפור, ועל מגדליה הגבוהים הקריבו קורבנות לאלילים. האם אפשר  היה בכלל להשוותה לירושלים, שבה עמד בית המקדש, שקירות הבתים שבה היו  מוארים לא רק באור השמש אלא גם באור רוחני, ושבה בבקרים, בשעת קורבן התמיד,  נשמע ברחובות שיר הלויים?הוא לא היה הנביא היחיד שהזהיר מפני  האסון המתקרב: באותו זמן ממש גם ירמיהו ניבא. אך לא ביהודה, שבה המשיכו  להתכונן למלחמה, ולא בבבל, שבה חיו בתקווה לתבוסתם הקרובה של הכשדים, היו  מוכנים להקשיב לדבריהם. אולם אותם גולים שראו ביחזקאל מורה דרך החלו  להתכונן לבואם של שבויים רבים, וכדי שהעם יוכל להחזיק מעמד — להקים בתי ספר  ללימוד תורה לילדים, מרכזים קהילתיים, מועצות חכמים ובתי דין.הטרגדיה הלאומית שינתה את היחס כלפי  הנביאים שניבאו את כישלון המרד ואת האסונות שיבואו בעקבותיו. לירמיהו החלו  לקרוא "אב", ואת נבואתו של יחזקאל הכירו כאמת. ונגלה לו כי ארץ ישראל תהיה  שוממה כל אותו זמן שבו העם שוהה בגלות, ותפרח כאשר יתקרב זמן הגאולה. אם  קודם לכן הובל במראה לירושלים כדי להיות עד לפשעים הנוראים הנעשים בעיר,  הרי שכעבור כמה שנים מנפילת הבירה הראו לו את בית ה' שעתיד להיבנות מחדש על  הר המוריה. והוא עבר בחצרותיו, נכנס אל הקודש ואל קודש הקודשים, וזכר את  מידותיהם של כל המבנים והכלים.יחזקאל נפטר חמש־עשרה שנה לאחר חורבן  יהודה, ונקבר לא רחוק מתל אביב, על שפת נהר פרת. שלושים ושש שנים לאחר  מותו נפלה בבל, ועוד כעבור שנתיים התיר המלך הפרסי כורש לגולים להתיישב  מחדש בעבר הירדן ולשקם את הארץ החרבה. וחמישים וארבע שנים לאחר מותו של  יחזקאל — למרות כל הקשיים — נבנה בית המקדש מחדש, אף כי בשל מחסור באמצעים  ובכוח אדם לא ניתן היה לבנותו בהתאם לתוכנית הנביא.אם תרצי, אני יכולה גם להכין לך גרסה יותר ספרותית/מהודקת, שמתאימה במיוחד לקטלוג, אתר או גב ספר.
 
Pasted text.txtDocumentסליחה, זה הטקסט... תוכל לתרגם לעברית?
 
בוודאי — הנה תרגום לעברית של הטקסט ששלחת:חלק ניכר מספרי הנביאים שבתנ״ך, גם 2300  שנה לאחר חתימתם, עדיין נראים כמעין צופן, או לכל היותר כתקציר המובן  לקומץ אנשים המסוגלים להשלים את החסר.תהא אשר תהא קהל היעד שאליו מופנית  קביעה כזו, תמיד תישמע נגדה ההתנגדות הבאה: "עם כל הכבוד, במשך הדורות נוצר  גוף יסודי של פירושים מאת החכמים. רש״י (רבי שלמה בן יצחק, המאה ה־11),  דון יצחק אברבנאל (המאות ה־15–16), והמלבי״ם (מאיר ליב בן יחיאל מיכל, המאה  ה־19) כתבו את ביאוריהם לטקסטים הנבואיים." נוסף על כך, בזמננו ראו אור  בהוצאת ArtScroll כמה חיבורים מאת גדולי תורה בני זמננו; וכן הופיע פירושו  של הרב עדין שטיינזלץ. אלה הם רק אחדים מן הגאונים שביארו כל מילה בספרי  הנביאים!ואולם יש תשובה להתנגדות החריפה הזאת.  לא קל למצוא אנשים שבאמת מכירים ומבינים את המורשת היקרה מפז של הנביאים.  רבים מתקשים לגבש תמונה ברורה של אירועי תקופה היסטורית מסוימת, ואינם  מסוגלים לתפוס את העומק הטמון בדברים שנכתבו בידי אנשים שזכו לרוח הקודש.חיבור זה הוא, בראש ובראשונה, ניסיון  להשיב לבני אדם דבר מה ששייך לכולם, וחשיבותו ברורה מאליה: מדובר במורשת  שלנו, בדברים ובמושגים המבטאים רעיונות על אודות הקב״ה, אחדותו, והעקרונות  שעל פיהם מתנהל העולם — רעיונות שאינם ידועים לעמים אחרים או שאינם מובנים  להם כראוי.ברור שחסרים לנו פירושים מודרניים  מפורטים, המסכמים ומשלבים מקורות מגוונים ומציעים ניתוח השוואתי. אין להטיל  על הקוראים את מלאכת יישוב הסתירות, יצירת התמונה הכוללת והבהרת דבריהם של  גדולי התורה. הקוראים צריכים לקבל סיפור ברור, קוהרנטי, מעין יצירה  ספרותית המרוממת את רוח האדם ומקרבת אותו אל הקדושה. פירוש מסוג זה הוא  שמוצע לפניכם.תמיד אפשר לעיין בפירושים המסורתיים  כל אחד בפני עצמו, מתוך מעקב אחר התלמוד, המדרשים ודברי חכמי התורה. אך  קרוב לוודאי שלאחר היכרות אפילו עם חלקים מפירוש זה, הבנתו של הלומד את  המקורות המסורתיים תהיה עשירה ושלמה יותר.קשה להסביר את ייחודו של חיבור זה,  אך הוכחה הן לעומקו והן לבהירותו אפשר למצוא בעובדה שהמהדורה הרוסית נמכרה  בעשרות אלפי עותקים. הספרים ברוסית משמשים בישראל, באירופה ובארצות הברית,  ונמצאים בבתי ספר יהודיים בברית המועצות לשעבר וכן בספריית האוניברסיטה  העברית בירושלים. אין לחשוב שיהודים דוברי רוסית הם חסרי השכלה או מצויים  רק בראשית דרכם בלימוד היהדות: רבים מהם, למשל, מלמדים בעברית בבתי ספר  תיכוניים בישראל. אלפים למדו וממשיכים ללמוד בישיבות, הן בישראל והן מחוצה  לה. לכל מי שגילה את הפירוש הזה, הוא נעשה כלי שאין לו תחליף בפעילות  חינוכית.לחיבור זה חשיבות מיוחדת גם משום  שהוא מדגיש את הקשר של עמנו לארץ ישראל ואת עומק הטרגדיה ששמה גלות. נושא  זה לא תמיד זכה לתשומת הלב הראויה.יתר על כן, פירוש זה מבהיר כי רוח  הקודש אינה מושג מופשט, אלא כוח הפועל לאורך ההיסטוריה ומעורר את לב בני  האדם — בני ישראל. הרוח הזורמת לאורך הסיפור קוראת לשבויים לשוב הביתה, אל  הארץ הקדושה. רוח הקודש גם גורמת לשליטי הארצות, לעיתים אף בניגוד לרצונם,  לסייע ליהודים בדרכם הביתה או למנוע מהם להתכנס שם, ובכך להעמיד את הגולים  בניסיונות ובייסורים.אולם כאשר בפירוש לפרק ל״ז נאמר:  "ונתתי רוחי בכם וחייתם", הרי שבאותו הקשר ה״רוח״ היא כוח החיים המעורר  בבני ישראל את התשוקה לשוב אל מולדתם.כדי להרחיב: במראה הראשון שקיבל בארץ  נכר, הראו ליחזקאל כי רוחו של היושב על הכיסא (שמעל השמים) היא המכוונת את  מהלך המאורעות ומשפיעה על בני ישראל באמצעות אומות העולם. הרצון להיות לעם  חופשי חודר אל לבם. ואף על פי כן, אצל רבים "…הבנת הקדושה נעשית שטחית ולא  ברורה… [מפני] שאדם שנשללה ממנו ארצו, מדינתו ונבואתו, אינו חש בנחיתותו"  (רב אברהם יצחק הכהן קוק, אורות ארץ ישראל, ב).הרמב״ן (ויקרא כו, טז) מוסיף: "אולם  כאשר יקרב זמן הגאולה, יסייע הקב״ה לבני ישראל להשיג את הרצון העליון על  ידי שישלח להם נביאים — ואף אם העם עדיין רחוק מתשובה שלמה, תהליך היציאה  לא ייעצר."ובהקשר זה נבין טוב יותר גם את הביטוי "וחייתם". שכן כאשר מדובר באלה המבקשים לצאת מארץ גלותם, נאמר עליהם שהם שבו לחיים.גם כאן מספק הפירוש פרטים שלא צוינו  קודם לכן בידי חכמי התורה. כך למשל, קשה מאוד למצוא במקום אחר שחזור של  המסלול שבו הוליך המלאך את הנביא דרך חצרות המקדש ופנימיותיו. ההבנה מהיכן  הגיע יחזקאל והיכן הוא עומד נותנת מפתח להבנת המידות שהוא מודד במקום זה או  אחר. באחד התרשימים מתואר מסלולו של הנביא, המובל בידי מלאך. מדריך זה מקל  על ההבנה ומבהיר את דברי הנביא.ולבסוף, השלמתו של פירוש זה לספר  יחזקאל הנביא ותרגומו לאנגלית נראית כנס הגדול ביותר. אינני יכול שלא להביע  תודה לקב״ה, שנתן לי את ההבנה ואת הכוח להביא את המלאכה הזאת לידי סיום.אם תרצי, אוכל גם להכין לך עכשיו גרסה קצת יותר:
ספרותית, תורנית, או שיווקית-מהודקת — לפי הצורך שלך.