למרות העובדה שמלך ישראל הראשון, שאול, לא עמד במשימתו העיקרית: לחזק את אמונת העם בדברי הנביא, הוא סלל את הדרך למציאות חדשה, שאפשר לתאר אותה בשתי מילים: "ממלכת ישראל". הוא ביסס את המושג הזה במוחם של האנשים, שכל אחד מהם עשה בעבר "הישר בעיניו" (שופטים, יז, ו).
הצעד הראשון שלו היה יצירת צבא קבע, שעמוד השדרה שלו היה מורכב מאנשים שנבחרו במיוחד והיו מובחנים בכוח ובאומץ. במקביל, הוא יצר מערכת של גיוס חובה לצבא, שכן לפני כן שלחו שבטי ישראל מתנדבים מטעם עצמם, שבאו "לעזרת לה' בגיבורים" (שופטים, ה, כג). ולא איחדו כוחות במאבק נגד האויב.
שבט יהודה לא התעקש על זכותו למנות שליטים, ושירת את שאול, נטל חלק בפתרון ענייני המדינה ובשליחת בניהם לצבאו.
ניצחונו של בחור בשם דוד בן ישי, על הלוחם הפלשתי החזק ביותר, הביא לכך ששאול החל לרדוף אחרי הגיבור וחביב העם, מחשש שיקח ממנו את כס המלכות. הזקנים, כמו גם כל תושבי יהודה, עמדו בפני בחירה קשה. ובתחילה, כשהסתתר דוד במערת עדולם, הצטרפו אליו רק האנשים הקרובים אליו ביותר, שחששו להיעשות קרבן לחשדותיו של המלך, ואנשים שיצאו מדעתם. וכל השבט לא היה מוכן לתמוך בו.
לא במקרה הגיע בנו של ישי מהעיר בית לחם לביתו של שאול לאחר שנודע לו כי מלכותו לא תימשך זמן רב. הפגישה עם דוד העניקה למלך ולפמלייתו הזדמנות להעריך את יתרונותיו ויכולותיו של הצעיר. לאחר הקרב עם גולית יכול היה שאול להשיא לדוד את בתו, ודוד היה מנהל מלחמות עם הפלשתים ומעלה את העם מבחינה רוחנית. אלמלא קנאתו של שאול, בית המלוכה של שבט בנימין ובית המלוכה של שבט יהודה היו מתאחדים לשנים רבות.
