מבוא לתלמוד: הרב עדין אבן ישראל שטיינזלץ
תרגום לרוסית ותוספות: זאב ליזרסון (משקוב)
עריכה: לובה ליזרסון (משקוב).
 
ספר זה עוסק ב:
1) תולדות הופעתה של היצירה המרכזית של המסורת היהודית - התלמוד, ששיקפה את התורה שבעל פה.
2) מושגים ועקרונות של ביאור התורה.
3) מונחים בעברית ובארמית.
 
לאחרונה, אנשים רבים בארצות שונות גילו עניין בלימוד התלמוד. כמוסדות ממשלתיים שונים, כמו משרד החינוך הקוריאני, מנסים להפוך נושאים מהתלמוד לחלק מתכנית הלימודים בבתי ספר ובאוניברסיטאות. בישראל לומדים את התלמוד לא רק בבתי ספר דתיים ובישיבות , אלא גם באוניברסיטאות ובפקולטות להיסטוריה ומשפטים. נראה שהיכרות עם התלמוד, כיצירה שנכתבה במשך כמה מאות שנים, תהפוך בעתיד הקרוב הכרחית לעובדים במערכות המשפט והחינוך. 
הסבר: מרגע שבו ניתנה התורה בהר סיני, כשהקב"ה הגה את עשרת הדברות וכל העם שמעו את קולו ודבריו, החל תהליך של הוראה אלוהית לאדם. הלוחות שניתנו למשה בפעם הראשונה, הלוחות השניים... בהמשך נשמע קולו של הקב"ה במשכן שבמדבר ומשה רשם הכל, וזכר הכל. מה שכתב משה במהלך ארבעים שנות נדודים במדבר זו התורה שבכתב, ומה שהוא שינן  - זו התורה שבעל פה.
משה העביר בעל פה את כל מה ששמע לאהרון אחיו, לבניו של אהרון ולזקני העם, ולאחר מכן לכל העם. אסור היה לכתוב את התורה שבעל פה. אז התורה עברה מדור לדור - פרט לספרי התורה שהיו העתקים מדוייקים של התורה שבכתב שכתב משה. כל מה שנלמד בעל פה היה פירושים והבהרות לתורה שבכתב.
לאחר אובדן עצמאותה של ממלכת יהודה בשנת 60 לפנה"ס החלו החכמים לחשוב כיצד להעביר את התורה שבעל פה לדורות הבאים, כשהעם ההודי נתון תחת שלטונה של האימפריה הרומית. ובשנת 220 הוחלט לכתוב היגדים קצרים של חכמי הדורות הקודמים. אוסף האמרות הללו, המתייחס ברובו לפרטי הלכות התורה, נקרא "משנה" (מלשון "לשנן").
בדור שלאחר חתימת המשנה נוצרה בעיה: האמירות הכתובות לא היו מספיק ברורות לחכמים שחיו באותו זמן.
וכך קמו אסכולות לניתוח המשנה ע"י חכמי התורה. חלק מהם התיישבו בטבריה, ואחרים - בנהרדעא ובפומבדיתא, בבבל (כפי שכינו בני ישראל את האימפריה הפרסית).
מלאכת הבירור של נבכי הדין הכתובים במשנה במשך כמה מאות שנים הולידה את הגמרא (מהמילה הארמית גמירי - ללמד). המשנה והגמרא יחד היוו את התלמוד.
הגמרא דנה בגישות שונות להבנת המשנה ולהבנת נוסח התורה עצמה.
אנחנו מבחינים בין התלמוד הירושלמי (שנכתב בטבריה) לבין התלמוד הבבלי (שנכתב בפרס).
חלק מהטקסט של התלמוד כתוב בארמית.
 
ב"מדריך לתלמוד" מובאות תולדות הופעתו של התלמוד ומבוארים המושגים שבהם השתמשו חכמי התורה במשך דורות רבים, ועקרונות הפירוש של התורה והמשנה. הספר מכיל תיאור של מדדי המשקל והנפח שהיו בשימוש בעת העתיקה, וכן מטבעות עתיקים ומקבילה שלהם בתקופות שונות של ההיסטוריה.