ספרי יהושע ושופטים מדברים על תקופה של שלוש מאות ארבעים ושתיים שנה (1272-930 לפנה"ס) ומספרים על מאבקם של בני ישראל על הארץ. ספר שמואל, הספר הבא בתור, מתחיל בתיאור המאורעות שהתרחשו בשנת 930 לפני הספירה, שבעה חודשים לפני לידתו של שמואל, ומסתיים באירועים שהתרחשו בשנת 875 לפני הספירה, מספר חודשים לאחר מותו. נושא הספר הוא חיפושם של בני ישראל אחר מוצא מהמבוי הסתום אליו נקלעו בסוף עידן השופטים, בחירת מלך והקמת ממלכה. אבל הספר אינו מסתפק בתיאור האירועים. התהליכים הרוחניים שהתרחשו בקרב האנשים חשובים למחבר הספר יותר מפרטי הקרבות. תוך דילוג על פרטים היסטוריים רבים, הספר בוחן את תפקידו של הנביא ואת יחסיו עם המלך והעם.  השינוי בתודעתם של בני ישראל לא קרה מעצמו. מאחוריו עומדת פעילותו של שמואל, שתיקן את חסרונותיהם של מנהיגי העם שקדמו לו, שנאלצו לעבור ממקום למקום כדי ללמד ולהדריך את העם, על מנת שהתורה תהיה מוכרת לתושבי הארץ החקלאים כפי שהייתה מוכרת לאלו שאכלו מן ארבעים שנה במדבר. מכיוון שהיה קשה מאוד עבור שמואל להתמודד עם משימה זו לבדו, הוא קרא לחכמי הדור ללכת בעקבותיו. שמואל יצר מערכת חינוך וכונן תקשורת בין בתי הדין, ראשי השבטים וזקני הערים, שאיפשרה להחזיר את רוח התורה לקהילותיהם של בני ישראל, להיפטר מעבודת האלילים ולאחד את השבטים.  אבל העם, שלא היה מסוגל להעריך את מאמציו של שמואל ולא הבין שההשגחה האלוהית, שאינה עוזבת אותו בזכות הנביא, היא ההגנה הטובה ביותר, דרש למנות מלך. משיחת שאול למלכות סימנה את סופה של שלטון השופטים, שכוחם נשען אך ורק על התמיכה של כלל החברה.