בדיחה מהמחתרת

אספר לכם בדיחה. אבל כדי להבין אותה - תהיו חייבים להכיר את הרקע לאירועים.

מוסקבה בהתחלת שנות השבעים.

מסוכן להתקרב לבית הכנסת, כי בכל מקום יש בלשים, או סתם אזרחים נאמנים, שיודעים למי לדווח. ברגע שתוזכר בדיווח לשלטונות, בתור מי שנראה בסביבת בית הכנסת- יזרקו אותך מהאוניברסיטה, ויגייסו אותך לצבא. וזה יהיה סוף שלך - פיזית, פשוטו כמשמעו. או שיזרקו אותך מהעבודה, ויכניסו את שמך לרשימה שחורה, ולא תתקבל בשום מקום עבודה אחר, אפילו בתפקיד זוטר.

אבל... גם לחיות ולא לעבוד - אסור מבחינת השלטונות ומבחינת המוסר של בוני המדינה הקומוניסטית. זאת עבירה פלילית. או שלא תחיה, או שתעבוד, או שתחיה במחנות עבודה.

אבל, עדיין ישנם זקנים בודדים ששומרים את מצוות התורה. הם שמרו מצוות כל חייהם. הם שרדו גם את הרדיפות של סטלין, וגם את המלחמה הגדולה נגד הנאצים. חלקם נלחמו, חלקם נפצעו. הזקנים הללו מחליטים לארגן ברית מילה למבוגרים ולנוער שחוזרים בתשובה. אבל לבדם אינם יכולים. הרי סתם כך להיכנס לחדר ניתוח פנוי בבית חולים מזדמן ולמלמל שם ברכות בלחש - זה תרחיש לא ראלי. (ואגב, גם לא מועיל מבחינה הלכתית.) אז אחרי דיון קצר ביותר - הזקנים מחליטים לעשות את הבריתות בבית פרטי - כל בית, רק צריך מישהו שינדב את ביתו.

אישה אחת בת שמונים מתנדבת לארגן את הכול אצלה.

אבל רגע... לעשות ניתוח בבית פרטי - זו כבר עבירה פלילית ממש! והשלטונות לא יזדקקו להסברים ולתירוצים כדי להעניק לכל אחד ממשתתפי הטקס (כולל ה"רך" הנימול) עשר שנות מאסר. אז עכשיו הם חייבים למצוא רופא יהודי נימול, כדי להעניק לכל העניין חותמת רפואית וגם לצאת ידי חובת ההלכה.

מי שהסכים לעשות את הבריתות המחתרתיות הללו - היה רופא בכיר: מנתח לב מספר אחד בכל המדינה, ראש מכון לקרדיולוגיה, ממציא של מכשירים שהצילו חיי אדם רבים. צדיק יהודי, שמל את עצמו - הרי אסור שברית המילה תיעשה על ידי מי שלא נימול. שמו של הצדיק הזה היה דמיטרי ליפלנדסקי.

והעסק התחיל לרוץ... דמיטרי היה יהודי אינטליגנטי בשנות החמישים שלו. הוא היה צדיק מטבעו. עשה זריקות הרדמה. ניתח, ובא לעשות ביקורת למחרת. הוא עזר לכול היהודים, ורץ לבית חולים במקרה של בעיות רפואיות. מיותר לציין שלא היה לו אוטו... הוא עשה יותר מאלפיים בריתות. השלטונות, כנראה, לא רצו לאבד אותו כרופא. אבל מי יודע...

דמיטרי בוריסוביץ' ליפלנדסקי

הייתי מיודד איתו. הייתי אחד מהראשונים שנימולו אצלו. הוא מאד אהב את בתי מרים. הוא עלה לארץ ועבד כרופא משפחה בקופת חולים.

ועכשיו הבדיחה שהבטחתי.

דמיטרי היה אומר: "אני מכיר יותר מחצי מהיהודים במוסקבה - אבל לא בפניהם..."

*על הכותב:

זאב ולובה משקוב- לזרסון היו מהפעילים הבולטים למען תודעה יהודית ועלייה לישראל בברית המועצות הקומוניסטית, וסיכנו את חייהם יום יום כדי לאפשר את תחיית העם היהודי ואת השיבה של העם האבוד לארצו. לובה נפטרה בט' בטבת תשפ"א אחרי מחלה ממושכת. זאב ממשיך את פועלה - פועלם, למען תחיית רוחה של היהדות בישראל ובתפוצות. זאב ולובה כתבו יחד פירוש לספרי "נביאים ראשונים" ברוסית שנמכר באלפי עותקים, וכעת נמצא בשלבי תרגום לאנגלית. זאב הוא רב, מרצה וכותב בנושאים מגוונים - בעיקר בתחום ההתחדשות היהודית.