top of page
בית ספר, כיתות נמוכות
שום דבר מיוחד לא ידוע על שנות בית הספר הראשונות. בתצלומים הישנים - ילדה בסינר לבן ועם קשת לבנה גדולה. וכמובן, עיניים חומות ענקיות. תמיד שמחה. לובה לא סבלה מאנטישמיות, למרות שהיו פעמים שהיא הרגישה יחס שונה ומוזר כלפיה מהסביבה. אי שם בנפשה חיה התחושה שהיא לא כמו כולם. אבל הכי פוגע היה שהתחושה הזו הייתה נוכחת גם במשפחתה. לנינה זכרובנה היו שלוש אחיות. כשכולם התאספו יחד עם הילדים, לובה הרגישה שהיא זוכה ליחס שונה, כאילו היא פחות משמעותית, פחות חשובה. חוויה של זלזול כמעט בלתי מורגש התגנבה אליה.
נינה זכרובנה אהבה את לובה, וללובה היה כל מה שהיא צריכה. היא תמיד הייתה נקייה, מסודרת, כמו שאמרו: ילדה מטופחת.
אבל במקביל, בזמן מריבה בין האם לבת, יכלה נינה זכרובנה לקרוא לבתה "שרה מרקובנה" - מין שם קוד לעלבון. קרה אפילו שלובה זכתה לכינוי "יהודונת" מפי אמה.
bottom of page