מגיל 15, לובה החלה לסבול מדלקות שקדים חוזרות. התפתחה מחלת לב ראומטית. התקפים ראומטיים הרסו את לבה. מרפאות, רופאים, תרופות... בצעירותה, הכל נראה כאילו כלום. נסבל. 

בכיתה י' עברו לובה ואמה לרובע החדש של בסקודניקובו, לדירת חדר נפרדת. הבית היה בן תשע קומות. הן גרו בקומה החמישית. השטח כולו היה מלא ב"חרושצ'ובים" - בתי פאנלים גדולים שהוקמו באותה תקופה בפאתי מוסקבה על מנת לפתור את בעיית הדיור. לובה אהבה את בית הספר הישן שלה וניסתה להגיע אליו בכל בוקר באוטובוס ובמטרו. אבל פעם אחת נסעה איתה נינה זכרובנה, וראתה באיזה דוחק נוסעת בתה, וכמה זמן אורכת הנסיעה -  ואסרה על לובה את הנסיעות היומיומיות הללו.