חייו ופועלו של זכריה מתחילים בראשית ימי בית שני. באותה תקופה זכו חגי, מלאכי, עזרא ונחמיה במתנה הנבואית. על פי המסורת הם נקראים בדרך כלל אהרונים - הנביאים "האחרונים", בניגוד לראשונים ("מוקדמים" או "ראשונים") - הנביאים שחיו בתקופת בית ראשון. מסכת יומא אומרת: "כשמתו אחרוני הנביאים חגי, זכריה ומלאכי, יצאה "רוח הקדושה" (מתנה נבואית) (מבני) ישראל (ט ב; ראה גם סנהדרין, יא א; סוטה, ל"ח ב). הם היו ממשיכי פעולתם של "הנביאים הראשונים". נבואותיהם שיקפו את רוח התקופה, את מאבקם של בני ישראל, את תקוותיהם, צרותיהם, חסרונותיהם והישגיהם. "כל אחת מהנבואות ניתנה בקשר לבעיות של זמן, דור והתנהגות של אנשים" ( רש"י, חולין, 137א ). 
 מלאכי חזה שהמתנה הנבואית בעתיד תחזור לבני ישראל. 
 הנושא הנפוץ ביותר העובר כקו אדום בספרי כל הנביאים הוא חיזוי הגלות והתכנסותם של בני ישראל מכל קצוות תבל, שיקום המדינה והמקדש והתגלותם של בני ישראל. הנוכחות האלוהית בכל העולם. במשך מאות שנים של סבל בארץ זרה ורדיפות על האמונה, היו אלו דברי הנביאים שהבטיחו ישועה, חזרה למולדתם ונחמה, נשמעו בכל בתי הכנסת בעולם בשבתות ובחגים, תמכו ברוח. של האנשים, לא אפשרו לחלום להתפוגג, נתן השראה למשוררים, חולמים ומתנחלים נואשים שסיכנו את חייהם להגיע לארץ הקודש.